שמו עליו תווית
שמו עליו תווית
כתבה בנושא בריאות – כל הזכויות שמורות לאורנה מדר ©
חמותי, לא עלינו לקתה לאחרונה בסוכרת שהצטרפה ליתר לחץ דם, כולסטרול ועוד.
אני וענת, דיאטנית מנוסה, החלטנו שניקח את העניינים לידיים, וכך מצויידות בעט ובנייר הלכנו לסופר הקרוב לבדוק את המצרכים אותם אנו קונים יום יום, מה מובטח לנו, ומה קיים בפועל?
האם להתפתות לשלל ההצהרות של יצרני המזון, טבעי, מזין, בריא וכ"ו? האם תוויות המזון אמינות באמת ונותנות את המידע על האוכל שנכניס לגופנו? האם היצרנים מבטיחים ומקיימים?
מהם מוצרים טבעיים, מזינים, בריאותיים? איך נדע מה בדיוק אנו מכניסים לפה?
נכנסנו לסופר והתבלבלנו מהמגוון הענק שמציעים לנו,
ענת עשתה לי סדר:
האם כדאי לסמוך על תוויות המזון?
בדקנו האם באמת היצרן חישב נכון את כמות המוצר, המשקל, והתאריך אחרון לשווק? היצרן אמור לתת לנו הצרכנים מידע מפורט מיהו היצרן, מהו מקום הייצור ומהן הכמויות, המשקל, התאריך האחרון לשיווק, רשימת רכיבי המזון, הסימון התזונתי, המלצות לאופן שבו יש לאחסן את המוצר ומידע נוסף לרווחת הצרכנים.
אז מה מכיל המזון שאנו אוכלים?
הגודל כן קובע
יש חוק, מלמדת אותי ענת, כי על התווית אמורה להופיע רשימת אחוז הרכיבים במוצר לפי סדר יורד, כדי שהצרכנים השונים ידעו להימנע ממזון שיגרום לבעיות בריאות או לאלרגיה.
ראשית, מופיע המרכיב העיקרי במוצר ואחריו שאר המרכיבים בסדר יורד של חלקם היחסי מתוך המוצר. אך האם ישנה התאמה בין שם המוצר למרכיביו כדי שנדע מה אנו קונים?
אם נכנסנו למשטר דיאטה, נקנה מוצרי מזון דלי קלוריות.
מידע מפורט של ערכים תזונתיים חייב להופיע על המוצר,
וזאת ביחידה אחידה של 100 גרם מוצר.
בפועל החוק מחייב את היצרן לפרט רק חמישה נתונים:
קלוריות (אנרגיה), חלבון, פחמימות, שומן ונתרן.
ציונם של שאר הרכיבים הם לשרירות ליבו של היצרן
שמחליט כרצונו מה לפרסם, כך שהלקוח אינו יודע למעשה
מה בדיוק הוא אוכל האם שומן רווי, כולסטרול, עודף נתרן ועוד…
וקצת חשבון
בעזרת הסימון התזונתי נדע האם היצרן רשם במדוייק את מספר הקלוריות שמכיל המוצר. בואו נחשב: כל גרם פחמימות וחלבון מכיל ארבע קלוריות, ולכן יש להכפיל בארבע את המשקל בגרמים של הפחמימות והחלבון (כפי שהוא מופיע בסימון התזונתי).
כל גרם שומן מכיל תשע קלוריות, ולכן יש להכפיל בתשע את משקל השומן בגרמים. לאחר שהכפלנו את משקלם של הפחמימות, החלבון והשומן במספר הגרמים שמצוין על גבי הסימון התזונתי, נחבר את המספרים והתוצאה הסופית שתתקבל היא סכום הקלוריות שבמוצר.
שימו לב: כמות הקלוריות הרשומה שקיבלנו לפי החישוב הזה מתייחסת ל-100 גרם מוצר. כדי שנדע מהי כמות הקלוריות במוצר כולו – למשל בגביע יוגורט – יש להכפיל את כמות הקלוריות במשקל המוצר המצוין על גבי האריזה. אם יש מוצר מזון המכיל מים – לדוגמא, קופסת שימורים, נתייחס למשקל המוצר לאחר סינון המים, ולא למשקלו הכולל.
אז בדקנו קלוריות, ומה עם הפרסום?
הפרסום חייב להיות לפי מספר נושאים שנקבעו בחוק ואמורים לעזור לנו מאד בבחירת המזון שמתאים לנו. לדוגמא סימון דל לקטוז לאנשים הרגישים לחלב, סימון ללא גלוטן לרגישים לחיטה, או סימון מזון דל בסוכר, מזון דל במלח ועוד.
יש גם נזקים בפרסום – שימי לב, הצביעה ענת באצבעה על מוצר מזון, על המוצר הזה הופיע עדכון חדש באנגלית כי אין לצרוך יותר משש כמוסות ביום (במקום תשע שנכתב בתווית הישנה), אך היצרן הישראלי התעצל להוציא תווית חדשה, כך שהטעה את הציבור.
לחם מקמח מלא
המרכיב הראשון שמופיע ברשימת המרכיבים הוא הקובע. אם המרכיב הראשון בתווית הוא קמח לבן, ורק אחריו מופיע הקמח המלא, סימן שהמוצר ברובו עשוי מקמח לבן, ולא מלא כפי שהיצרן כותב.
לא הצלחנו להבין מתוך המרכיבים הרשומים על אריזת הלחם. לחם קל מהו? האם הוא לחם רגיל שפרוס דק, או לחם מיוחד? ממה הוא עשוי?
טבעי זה בריא?
לא כל מה שטבעי הוא גם בריא. במיץ תפוזים טבעי ישנו חומר משמר, טעם וצבע טבעיים, אבל מיץ התפוז עצמו מכיל תוספות שאינן בריאות. חלק מחליטות התה מתגאות בהרכב של פרי, הצצה עמוקה בתווית מגלה שאלו תמציות בלבד ולא הפרי עצמו, כך גם לגבי עלי תבלין.
ואיך אפשר בלי מתוק – נעצרנו ליד אבקה להכנת שוקו. עליה רשום כי היא נטולת סוכר. אלא כשהסתכלנו לעומק גילינו כי ישנו מרכיב הנקרא סוכרוז – הסוכר הלבן שאנו מכירים המסוכן לחולי הסוכרת שבינינו. על האריזות בארץ לא מצויין כמות הסוכר שהמזון מכיל. שימו לב אם כמות הפחמימות היא גבוהה, אם כן הסיבה היא תוספת נכבדה של סוכר.
"קורנפלקס לילדים הוא מוצר בריאותי?" שאלה ענת והצביעה על שלל הקופסאות הססגוניות, קורנפלקס מכיל כמויות רבות של סוכר וחומרים נוספים, ואילו אנו חושבים לתומנו כי זוהי ארוחה מזינה לילדינו הרכים.
מה עם מלוחים?
אז כן, הנתרן הוא הגורם המרכזי שעלול להעלות את לחץ הדם, כי הוא סופח נוזלים ומשאיר אותם בגוף. כשהרופא ממליץ על דיאטה נטולת מלח או שלחץ הדם גבוה נבדוק את כמות הנתרן הרשומה על המוצר. הנתרן משמש כחומר משמר, במקום חומרים משמרים מלאכותיים, לכן מוצרים משומרים יכילו כמויות גבוהות של נתרן או מלח.
למלפפונים במלח ובחומץ יש כמות דומה מאד של נתרן למרות שמלפפונים בחומץ פחות מלוחים. גם סלטים ובשרים מעובדים (נקניקים, נקניקיות, המבורגר וקבב) מכילים כמות גבוהה של נתרן.
לא על היוגורט לבדו
הכל כלול – בדקנו יוגורט שרשום עליו כי הוא דל בשומן – בדיקה נוספת מעלה כי כשאנו אוכלים את היוגורט בצרוף התוספות הנלוות אליו, נוסיף לנו אחוזי שומן רבים נוספים וערך תזונתי אחר לגמרי ושונה ממה שרשום על האריזה.
בנוסף, האם היצרן מציין שהמוצר הוא דל לקטוז לאנשים הרגישים לחלב, ללא גלוטן לרגישים לחיטה, מזון דל במלח לסובלים מלחץ דם גבוה, דל בסוכר לסובלים מסוכרת?…
קשה להמיר
היבואן מתקשה לתרגם את יחידות המידה הנהוגות בחו"ל ליחידות המידה בארץ, וכך הוא מטעה את הצרכן בכמות הקלוריות, הפחמימות, החלבון והשומן.
היצרן נדרש להתאמץ יותר כשהוא מייבא מוצר לארץ, לעמוד בדרישות החוק ולוודא שהתרגום אינו מטעה את הציבור. גם אם המוצר מופץ בארץ באריזתו המקורית, לרב היבואן מדביק את תווית המזון בעברית על גבי התווית המקורית, ואי אפשר להסיר את המדבקה ולראות מה כתוב מתחת. בכל מקרה אין הצדקה לשיבושים.
לסיכום
עמדנו עייפים ליד הקופה, אך חכמים יותר, והחלטנו כי להבא נתעמק יותר בקריאת התוויות וננסה להבין.
ענת סיכמה: יצרני המזון משקיעים משאבים רבים בלכידת הקונים. מאז סוף שנות ה-90 מחויבות כל חברות המזון בישראל לפרסם את תוויות המזון באופן ברור על גבי אריזות המוצרים,
הפרסום חייב להיות לפי מספר נושאים שנקבעו בחוק ואמורים לשמש לנו לעזר רב בבחירת המזון שמתאים לנו.
המסקנה שלנו היא כי לא תמיד היצרן מציין במדוייק את מקום הייצור, הכמות, המשקל, והתאריך האחרון לשווק ולעיתים אלו אינם תואמים את מרכיביו האמיתיים של המוצר.
קראו היטב את תוויות מזון, אל תתפתו לפרסומות האגרסיביות, לעיצובים המרהיבים, ולהבטחות היצרן כי מוצריהם טבעיים מזינים ובריאים. תווית נכונה יכולה להציל אותנו מבעיות בריאות.
בתאבון!